יש רגעים שבהם מבט אחד על הכותרות מספיק כדי לחשוב שכלכלה של מדינה מסוימת אמורה להיות על סף קריסה. בישראל, הרגעים האלה מגיעים לעיתים קרובות למדי. רק ב-6 השנים האחרונות חווינו מגפה עולמית, אינפלציה עולמית, עליית ריביות, סערות פוליטיות, ומלחמה ממושכת שהחלה בעקבות ה-7 באוקטובר שהותיר חותם עמוק על כולנו.
לכאורה, כל אחד מהארועים האלו הוא גורם שיכול להביא לסחרחרה פיננסית עמוקה. ובכל זאת, משהו שונהקורה כאן. למרות רצף האירועים הזה, הכלכלה הישראלית ממשיכה לתפקד, ובמקרים רבים אפילו לצמוח.
אז מה בעצם מחזיק את המערכת הזו יציבה? נבחן כמה אלמנטים ייחודיים לכלכלה הישראלית, שלדענו מאפשרים לה להשאר יציבה ואף לצמוח גם לאור מאורעות השנים האחרונות.
כלכלה קטנה גדולה: הרגליים בישראל, המכירות בחו"ל
כדי להבין את זה, צריך להבין את מבנה הכלכלה הישראלית ואיך היא התגבשה למתכונתה הנוכחית. ישראל של שנות השמונים הייתה כלכלה קטנה, יחסית סגורה, עם תלות גבוהה בשוק המקומי. ישראל של המאה ה- 21 היא משהו אחר לגמרי.
ראשית, חשוב להבין שחלק גדול ממנועי הצמיחה של ישראל אינם קשורים רק לשוק המקומי אלא בעיקר לשוק הגלובלי. ענפים כמו תוכנה, סייבר, ביוטכנולוגיה וטכנולוגיות מידע מוכרים את מרבית השירותים שלהם לחברות וממשלות מחוץ לישראל. לפי נתוני רשות החדשנות, מגזר ההייטק לבדו אחראי לכ-15%מהתוצר הגולמי הלאומי וכמחצית מיצוא הסחורות והשירותים של ישראל.
כאשר חלק גדול מהפעילות הכלכלית פונה החוצה, המשק המקומי פחות תלוי במה שקורה בתוך הגבולות שלו. גם כאשר יש מתיחות פנימית או אירועים ביטחוניים, החברות שמוכרות לשוק האמריקאי, האירופי או האסייתי ממשיכות לפעול בתוך מערכת כלכלית גלובלית רחבה יותר.
משבר? התרגלנו…
אבל המבנה הכלכלי הוא רק חלק מהסיפור. התרבות העסקית המקומית שונה במובנים רבים מזו של מדינות אחרות. חברות בישראל פועלות במשך שנים בסביבה שבה ודאות היא לא מצב קבוע. החלטות מתקבלות מהר יותר, מודלים עסקיים משתנים במהירות רבה יותר, ולעיתים קרובות חברות מעדיפות להתאים את עצמן למציאות במקום להילחם בה. זה לא תמיד נראה מסודר במיוחד, אבל לעיתים דווקא הגמישות הישראלית הזו יוצרת עמידות. גמישות שכמובן באה לידי ביטוי ביתר שאת במגזר הייטק וחברות סטארטאפ.
רגולציה משעממת היא רגולציה חזקה
גם המערכת הרגולטורית בישראל משחקת תפקיד חשוב. הבנקים, חברות הביטוח וחברות פינטק בישראל פועלים תחת רגולציה שמרנית יחסית, והפיקוח הבנקאי נחשב לאחד הקפדניים בעולם המפותח. שמרנות זו עשויה להרגיש מקובעת במקרים מסוימים, אולם במבחן התוצאה היא היוותה שכבת מגן פיננסית שהגנה על ישראל מטלטלות רבות.
השמרנות הזו אולי פחות זוהרת בתקופות של שגשוג, אבל היא נוטה להוכיח את עצמה בתקופות של משבר. דוגמה מצוינת לכך היא המשבר הפיננסי של 2008. אחד המחוללים המשמעותיים למשבר היתה בעייתיות בשוק המשכנתאות בארצות הברית, שאפשרה למיליוני אמריקאים לקחת משכנתאות כמעט בלי הון עצמי, ובלי יכולת לעמוד בהחזרים. בעייתיות זו הביאה בתורה לגרעון עצום, עיקולים של מיליוני בתים, אבטלה עצומה והרס של חברות ומשפחות רבות. אולם בעוד שהמשבר נתפס בארצות הברית כארוע לאומי טראומטי, עם השפעות שהגיעו גם לאירופה – בארץ הוא עבר יחסית בשלווה.
שובו של האמא היהודיה: העובד הישראלי בוחר בתחומים נדרשים
בנוסף לכל אלו, יש בכלכלה הישראלית את המרכיב שיותר קשה למדוד מספרית: ההון האנושי. במשך שנים אמהות יהודיות חלמו שהילדים שלהן יהיו עורכי דין או רופאים. בעשורים האחרונים נראה שהשאיפה למצוינות נשארה, אולם המקצועות הנחשקים הפכו להיות הנדסה, פיתוח, יזמות ועוד מקצועות אשר נדרשים במיוחד בחברות הייטק. ובאמת, אחד המאפיינים הבולטים של הכלכלה הישראלית הוא הריכוז הגבוה של עובדים בתחומי טכנולוגיה ומדעים. למעשה, לפי נתוני OECD, שיעור העובדים בתחומי מחקר ופיתוח בישראל הוא מהגבוהים בעולם ביחס לגודל האוכלוסייה.
כך נוצרה בישראל כלכלה שבה שבה אחוז יחסית גבוה של רעיונות חדשים הופכים למוצרים, ומוצרים הופכים לחברות שמוכרות לשוק העולמי .
——————
כל אלה יחד יוצרים תופעה שלעיתים מבלבלת משקיפים מבחוץ. מצד אחד, המציאות המקומית יכולה להיראות תנודתית מאוד. מצד שני, הכלכלה עצמה בנויה על מנגנונים שמאפשרים לה להמשיך לפעול גם כשהסביבה משתנה.
האם זה אומר שהכלכלה הישראלית חסינה ממשברים? כמובן שלא. למעשה, חלק מהחוזקות שלה הן גם נקודות תורפה. התלות הגבוהה בהייטק, למשל, הופכת את המשק לרגיש מאוד לשינויים בשוק הטכנולוגיה העולמי. למשל, יתכן שדווקא מהפכת ה- AI והשפעתה על שוק ה- SaaS תיצור משבר גדול יותר מכל המלחמות והמגפות של השנים האחרונות.
אבל במבט רחב יותר, השנים האחרונות מציגות תמונה מעניינת: כלכלה שפועלת בסביבה מורכבת מאוד, אך מצליחה לשמור על יציבות יחסית. וזה אולי אחד המאפיינים המעניינים ביותר של הכלכלה הישראלית. לא יציבות שנובעת משקט כמו שיש למשל באירופה, אלא יציבות שנבנית מתוך החוסן של המציאות המשתנה ללא הרף.