אנחנו רואים את זה אצל כל לקוח שאנחנו נותנים לו שירותי ניהול כספים: ה- AI נכנס היום כמעט לכל תהליך. צוותי פיתוח משתמשים בו לכתיבת קוד ובדיקות. צוותי מוצר מנתחים בעזרתו נתוני משתמשים. צוותי שיווק יוצרים איתו תוכן וקמפיינים וצוותי תמיכה מפעילים בוטים לטיפול בפניות של הלקוחות.

התוצאה הראשונה היא ברורה: פרודוקטיביות. משימות שפעם דרשו שעות מתקצרות לעיתים לדקות. פיתוחים מתקדמים מהר יותר. צוותים קטנים מסוגלים לבצע עבודה שבעבר דרשה כוח אדם גדול יותר.

אבל כאן מתחילה השאלה המעניינת באמת. אם עובדים מסוגלים לבצע יותר עבודה בעזרת AI, האם מבנה כוח האדם של החברה צריך להשתנות? האם אפשר להקטין צוותים מסוימים? או אולי דווקא להגדיל אותם כדי להאיץ פיתוחים? 

ויש גם צד נוסף למטבע. אותו AI שמייעל את העבודה בתוך החברה עלול גם ליצור מתחרים חדשים מחוץ לה. שירותים שבעבר דרשו פלטפורמה מורכבת או צוותים גדולים עשויים להיבנות היום על בסיס מודלים קיימים ובעלות נמוכה בהרבה.

במילים אחרות, חלק מהמוצרים של חברות טכנולוגיה עלולים להפוך לזולים יותר לבנייה – ולכן גם לזולים יותר למכירה.

השינוי העמוק הזה בתרבות העבודה ובשוק החופשי יוצר לחץ חדש על מודלים עסקיים ותיקים. חברות צריכות לשאול את עצמן שאלות שלא היו קיימות לפני כמה שנים. למשל האם לפטר מפתחים כי ה- AI מחליף אותם, או דווקא לשכור חדשים כדי להאיץ את הפיתוח? והאם לסגור תחום פעילות ש- AI מסוגל להחליף, או דווקא להשקיע בו יותר ולכלול בו יכולות AI בתוך המוצר? האם לשנות את מבנה המחירים? והאם העלויות החדשות של מודלים, API ושירותי מחשוב באמת מייצרות ערך כלכלי לחברה?